Archive for the ‘Film and TV’ Category

שלום כיתה א’ - שלום לך ולאדי

Saturday, August 22nd, 2009
הנה אני, ה-1 בספטמבר 1975, שמונה בבוקר, בית הספר הממלכתי בבלי, תל-אביב.
אם הייתי מרכיב את עשרת רגעי השפל של החיים שלי מבחינת “סולם האושר” - הרגע הזה חייב להיות בשלישיה הראשונה. 
img002s
1975 © Dov Harel
יש רגעים כאלה שאתה לא בטוח לאן הגעת, למרות שסיפרו לך לאן אתה הולך. רגעים שאתה מקווה שאתה מגיע למקום טוב וכשאתה מגיע לשם משהו לא בדיוק מסתדר.
לפני כמה שנים הסבירו לי שאת מערכת בתי הספר המודרניים המציא נפוליון. על-פי התיזה הזו בתי הספר נולדו כמערכת הכנה לצבא. כנראה שאצלי ההכנה לא היתה כל-כך מוצלחת.
בעוד עשרה ימים הילדה הגדולה שלי הולכת לכיתה א’ ואני מקווה שבעוד כמה שנים, כשהיא תסתכל בצילומים שלה, היא תמצא פנים פחות מבולבלות מאילו שבתמונה למעלה.
 
בלי מילה או שתיים על כוכב נולד 7 אני כנראה לא יכול. ליבי על מורן מזוז שעפה למרות שהיא שרה יותר טוב מארבעת המשתתפים שנשארו שם.
הכל עניין של כלכלה. חובי סטאר עף, כנראה בגלל שהצופים או ההפקה לא יכלו לסבול את זה שהוא לא סטרייט כמו הראל סקעת או זאב נחמה.
אז מי יזכה?
ולאדי יעוף מחר. השופטים יעזרו לו לעוף, כמו שהם העיפו את העיוורת. מישהו למעלה רוצה חומר טוב לפסטיבלים וההוא שנראה כמו מייק בראנט ומזייף את השירה של אדי ויידר - זה חומר מצויין.
זה ממש לא משנה שהוא אף פעם לא מצליח לזכור את כל המילים. חברה של הילדה שלי, אביגייל מכיתה ב’ שנייה, אומרת שכל החברות שלה מתות עליו.
שלום לך ולאדי, יחי המלך החדש.

גמד הוידאו וערוץ 24

Friday, June 19th, 2009

יום רביעי, שעה 12:31 בערוץ 24 המקושת. שני אנשים מדברים על המסך מולי. מדברים ולא אומרים דבר. פתאום האחד, שלומי קוריאט, פותח בשירה לאחת, אורנה דץ:

 ”אני אשיר לך שיר, כי את על הביצים שלי, אם את לא מרוצה, אז יש לך בעיה” 

אורנה דץ ואני בהלם. אורנה כאילו מתעלמת מהבוטות, מנסה לזייף חיוך ולהמשיך בשידור. אריק לביא מאושר בקיברו על שלא יצא לו לשמוע את הביצוע העילג של השיר שהיה פעם רק שלו. לי בא להקיא.

כנראה שכבר לא חשוב מה אומרים או איך אומרים את זה. העיקר שיש מה לשדר. יכול להיות ששלומי קוריאט הוא איש נחמד, שסתם נפלטה לו שטות כשהוא ניסה לאלתר. הבעיה היא לא שלומי. זה פשוט נראה שערוץ 24 החליט לותר על המודעות העצמית שלו כערוץ מוזיקה והפך לערוץ טראש-פרומו שלידו אפילו “מפרץ האהבה” נראית כמו סוגה עילית.

השבוע הייתי בירושלים. בדרך ממדרחוב בן יהודה לשוק מחנה יהודה ראיתי חנות השכרת סרטים בשם “גמד הוידאו”. פעם היתה רשת שקראו לה “ענק הוידאו”. לפני כמה שנים ענק גדול יותר, בשם בלוקבסטר, בלע את ענק הוידאו.

לא יודע אם גמד הוידאו באמת התחרה אי פעם בענק הוידאו אבל למי שבחר את השם הזה יש קצת חוש הומור. אפילו סוג של מודעות עצמית. אולי ערוץ 24 הוא גמד הוידאו האמיתי.

 

מתי חיים יבין

Sunday, November 2nd, 2008

בטעות שמעתי את חיים יבין ברדיו, משתלח ברביב דרוקר על עצם השידור של ה”בקרוב” של הראיון עם יגאל עמיר. קשה להגיד משתלח כי הוא בעצם גימגם תוך כדי שהוא מקריא מהנייר את מה שהוא כנראה כתב לעצמו קצת קודם.

קשה להאמין כמה עילג יכול להשמע האיש הזה כשהוא לא קורא מטלפרומפטר. זה לא סתם איש, זה האיש שפעם היה הכי קרוב לאלוהים חוץ מדן שילון. אולי קצת נדוש להגיד אבל זקנתו של האיש שצעק “מהפך” ב- 1977 מביישת.

היתה גם התלהמות כנגד תרבות הרייטינג וחברת החדשות של ערוץ 10 עם קצת שמחה לאיד שגם הסקופ הלך (כי גם ערוץ 2 שידר הבטחה משלו מייד אחרי). חיים לא מבין שהוא נשמע צדקן ושדרוקר רק עושה את העבודה שלו. לא בא להגן על דרוקר (או שלח) אבל כנראה חיים לא מבין את מה שכמעט כל אחד מבין. הוא היה הרי עושה את אותו הדבר והוא בעצמו שידר ראיונות עם רוצחים מתועבים לא פחות.

יומיים אחרי שכבר קראנו את הכל בעיתון, אף אחד לא משדר את הראיון עם זה ש”ימח שמו”. אחרי שהעורך הראשי של חדשות עשר קבע שזה חומר עיתונאי ראוי, מישהו למעלה קבע שזה לא. נזכרתי במיקי רוזנטל שאמר שיש אנשים שאם הם רוצים שמשהו לא ישודר, הוא לא ישודר. האנשים האלו הם לא חיים יבין. יש מישהו בארץ שהחליט בשביל כו-לם שזה לא מעניין אותם וזה באמת מדאיג אותי.

 

שיטת השקשוקה וגלעד שליט

Friday, October 31st, 2008

ראיתי את שיטת השקשוקה. סרט מעניין, עשוי טוב ומדכא. מלבד העובדה שהוא מעורר מחלוקת הוא מעורר מחשבה. בלי להתייחס להקשרי הון-שלטון וזה שהוא מרגיז אנשים מאוד עשירים (ואת סוללת עורכי הדין שלהם כמו חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמידט), עצם העובדה שהסרט מעודד מחשבה היא סיבה טובה לא לשדר אותו. זה מסוכן כשהרבה אנשים חושבים באותו הזמן, מישהו עלול להבין.

בשלב די מוקדם בסרט עולה תחושת גועל ממשפחת עופר ועושי דברם. אבל מה שבאמת מדכא בסרט שאף אחד לא “יכול עליהם”, אפילו לא בג”ץ, או כמו שסיפר מיקי מאוחר יותר, אפילו לא ראש הממשלה (אולמרט במקרה הזה). 

אחרי ההקרנה, מיקי דיבר. הוא סיפר איך מר עופר ומר גינת נכנסים למר אולמרט לסגור פינות. הוא גם סיפר שחדשות מדכאות יוצרת אנשים מדוכאים ואנשים מדוכאים לא יכולים להתנגד כשמוכרים להם את המדינה בנזיד עדשים או כשרומסים את זכויותיהם.

אז זהו שמספיק עם הדיכאון. יש לנו ראש ממשלה חלש וצריך לנצל את זה כדי לעשות מעשים טובים. מיקי אמר שאם חמישים אלף אנשים היו מגיעים לעצרת של גלעד שליט ולא חמשת אלפים, גלעד היה כבר איתנו. אני לא בטוח שהוא צודק, אבל אני בטוח ששווה לנסות. יש אתר שמוקדש לגלעד שליט, יש פעולות ויש חולצות עם הכיתוב “גלעד עדיין חי”. אולי אחרי החולצה המאה אלף שאהוד יראה (וקצת לפני שאנחנו משתחררים ממנו) הוא יעיז קצת יותר בשביל גלעד