יום רביעי, שעה 12:31 בערוץ 24 המקושת. שני אנשים מדברים על המסך מולי. מדברים ולא אומרים דבר. פתאום האחד, שלומי קוריאט, פותח בשירה לאחת, אורנה דץ:
”אני אשיר לך שיר, כי את על הביצים שלי, אם את לא מרוצה, אז יש לך בעיה”
אורנה דץ ואני בהלם. אורנה כאילו מתעלמת מהבוטות, מנסה לזייף חיוך ולהמשיך בשידור. אריק לביא מאושר בקיברו על שלא יצא לו לשמוע את הביצוע העילג של השיר שהיה פעם רק שלו. לי בא להקיא.
כנראה שכבר לא חשוב מה אומרים או איך אומרים את זה. העיקר שיש מה לשדר. יכול להיות ששלומי קוריאט הוא איש נחמד, שסתם נפלטה לו שטות כשהוא ניסה לאלתר. הבעיה היא לא שלומי. זה פשוט נראה שערוץ 24 החליט לותר על המודעות העצמית שלו כערוץ מוזיקה והפך לערוץ טראש-פרומו שלידו אפילו “מפרץ האהבה” נראית כמו סוגה עילית.
השבוע הייתי בירושלים. בדרך ממדרחוב בן יהודה לשוק מחנה יהודה ראיתי חנות השכרת סרטים בשם “גמד הוידאו”. פעם היתה רשת שקראו לה “ענק הוידאו”. לפני כמה שנים ענק גדול יותר, בשם בלוקבסטר, בלע את ענק הוידאו.
לא יודע אם גמד הוידאו באמת התחרה אי פעם בענק הוידאו אבל למי שבחר את השם הזה יש קצת חוש הומור. אפילו סוג של מודעות עצמית. אולי ערוץ 24 הוא גמד הוידאו האמיתי.
