ראיתי את שיטת השקשוקה. סרט מעניין, עשוי טוב ומדכא. מלבד העובדה שהוא מעורר מחלוקת הוא מעורר מחשבה. בלי להתייחס להקשרי הון-שלטון וזה שהוא מרגיז אנשים מאוד עשירים (ואת סוללת עורכי הדין שלהם כמו חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמידט), עצם העובדה שהסרט מעודד מחשבה היא סיבה טובה לא לשדר אותו. זה מסוכן כשהרבה אנשים חושבים באותו הזמן, מישהו עלול להבין.
בשלב די מוקדם בסרט עולה תחושת גועל ממשפחת עופר ועושי דברם. אבל מה שבאמת מדכא בסרט שאף אחד לא “יכול עליהם”, אפילו לא בג”ץ, או כמו שסיפר מיקי מאוחר יותר, אפילו לא ראש הממשלה (אולמרט במקרה הזה).
אחרי ההקרנה, מיקי דיבר. הוא סיפר איך מר עופר ומר גינת נכנסים למר אולמרט לסגור פינות. הוא גם סיפר שחדשות מדכאות יוצרת אנשים מדוכאים ואנשים מדוכאים לא יכולים להתנגד כשמוכרים להם את המדינה בנזיד עדשים או כשרומסים את זכויותיהם.
אז זהו שמספיק עם הדיכאון. יש לנו ראש ממשלה חלש וצריך לנצל את זה כדי לעשות מעשים טובים. מיקי אמר שאם חמישים אלף אנשים היו מגיעים לעצרת של גלעד שליט ולא חמשת אלפים, גלעד היה כבר איתנו. אני לא בטוח שהוא צודק, אבל אני בטוח ששווה לנסות. יש אתר שמוקדש לגלעד שליט, יש פעולות ויש חולצות עם הכיתוב “גלעד עדיין חי”. אולי אחרי החולצה המאה אלף שאהוד יראה (וקצת לפני שאנחנו משתחררים ממנו) הוא יעיז קצת יותר בשביל גלעד.
