יום חמישי בבוקר, שירלי לוקחת את הגדולה לגן ואני עם הקטנה מול VH1 ערוץ המוזיקה של הבוקר. בפינת הסלון ארגז של בגדים שעד סוף השבוע יעברו לילדים של עזה ומולי שרים על המסך ג’ים קר וחברי הסימפל מיינדס, הישר משנת 1985.
הם שרים באופטימיות כובשת “חיים ובועטים” תוך כדי שהם מנסים לשמור על פנים אדישות. הם שיא המסחריות, הפאתוס והפוליטיקלי קורקט, הם אפילו הוסיפו זמרת ליווי שחורה. השיר הזה יצא מיד אחרי ההצלחה של הסרט מועדון ארוחת הבוקר והשיר don’t you forget about me. סוף-סוף היה להם שיר שכבש את המקום הראשון במצעד בארה”ב וזה נראה שהם הולכים לכבוש את העולם. הם אפילו לא כתבו את השיר הזה בעצמם.
המוחות הפשוטים התחילו בתור להקת פאנק (עם פ דגושה) בשם Johnny and the self abusers, שזה בתרגום לא ממש מדוייק ג’וני והמאוננים. הם זכו להערכה אמנותית כבר מתחילת דרכם. אחר כך הם הפכו ללהקת גל חדש מוערכת והקליטו לא מעט אלבומים עד שהם התחילו להצליח מסחרית.
ALIVE AND KICKING הם שרים בשיא ההצלחה המסחרית שלהם, עם צליל בומבסטי ועם וידאו מלא בטבע פראי של סקוטלנד. אני בעצמי קניתי את המקסי-סינגל הזה, על ויניל.
עשרים וארבע שנים אחרי, בערוץ איזוטרי של מוזיקה, המוחות הפשוטים נראים מנופחים ורק הסולן שלהם ג’ים קר עדיין הורס אותי. הוא ההוכחה שאתה יכול להיות שמנמן מלא פאתוס ועדיין להיות כוכב רוק. להתלבש ממש רע ועדיין לעשות את כריסי הינד מהפריטנדרס.
